אתמול ראיתי את אלוהים

אתמול, ראיתי את אלהים.
לא, זה לא היה בחלום.
זה גם לא היה איזה שיגעון רגעי או חזיון נבואי
זה גם לא היה סמים או אלכוהול או חבר דמיוני – זה היה אמיתי.

תבינו, אני לא אדם דתי.
גם לא מסרותי.
לא שומרת מצוות – לא אחת, ובטח שלא תרי"ג
מקסימום – יום כיפור, וערבי חג
לא תמיד בטוחה אם נכון המנהג
מה בין קודש לחול, ובין דת למותג
האמת היא שאין לי מושג רוב הזמן
כך או כך, גם אם לא בטוחה כמובן משתדלת –
הכל בשביל זמן משפחה
בדרך כלל מצליחה
לפחות כל חג שני
כזאת אני

אל תתבלבלו – אני גם לא אתאיסטית, וכאן מתחילה הבעיה
כי כשזה לא שחור לבן, כלומר קיים או לא קיים
אז פתאום מבלי משים
אני חייבת להגידר איתו סוג של יחסים
ואני בכלל מאמינה בקארמה…
אז מי זה בכלל אלהים הזה שאני צריכה להגדיר איתו יחסים פתאום – אה? למה?
It's complicated.
It's complicated. אלהים זה מסובך, נו מה?
בדיוק בגלל זה יש לי בעיה עם הגדרה
כי אלהים האמיתי – זה פשוט –
אלהים זה שלמות.
אלהים זה מה שלא ימות.

ואני והוא – זה כבר עניין של שנים – חתול ועכבר
אני אוהבת בייקון בשבת בבוקר, והוא עם הדיבורים שלו על 40 שנה במדבר
דווקא כשאני במדבר באמת אז אנחנו לא רבים –
הוא אוהב להציץ בשמים זרועי כוכבים
ואני מהמתאהבים בקלות…
אלהים – איזה שלמות…
אבל בבוקר שאחרי – הוא מתפכח ונעלם
גבירותיי ורבותיי – הWalk of shame של ריבונו של עולם
ואני שם לבד – רק אני והמדבר
וקר… קר…
קארמה. הכל קארמה בחיים האלה, תאמינו לי.
ולמה לא בעצם? למה שלא תאמינו לי?
אם אתם כבר מאמינים למישהו, למה להאמין לו ולא לי?
לא, רגע, בואו נדבר על זה שניה ברצינות
אחרי הכל, יש כאן עניין של אמינות – אז תענו לי בכנות –
מה, אני לא אמינה?
אני פעם שיקרתי לכם?
אז מה? אני לא מבינה…
מה אתם מוצאים בו?!
הרי הוא – לא שם בכלל רוב הזמן
וגם כשכן, כמו שהוא מופיע, ככה הוא גם נעלם
מלך העולם או לא מלך העולם?
מלך העולם…
סתם נו… סתם…
פשוט לפעמים זה מרגיש כל כך… לחינם
והקארמה? הקארמה פשוט שם.

אבל אתמול – ראיתי את אלהים
וזה היה מחזה מדהים.
לא באותות ובמופתים, לא בסנה בוער, או במשחקי תאורה
אתמול ראיתי את אלהים בהופעה.
ולא, זה לא היה סולן חתיך
גם לא מי שהכניס אותנו בלי תור
אתם מכירים את זה שמישהו שר, ונראה שיוצא ממנו אור?
And even though it all went wrong
I'll stand before the lord of song
With nothing on my lips but –
או.
אז לפעמים כשאמנים לא שמים לב
הם כותבים מילים שברור שפשוט נועדו להיכתב
ורק בשירים כאלה, אם מסתכלים טוב טוב ברווח שבין המילים
רואים את אלהים.

אז ראיתי אותו שם אתמול – הוא היה… שקט, וגדול, ומהפנט
האמת היא שלא הבנתי איך הוא גם בלתי נראה וגם כל כך בולט
הוא השתלט על כל חלל ריק ולא השאיר מקום לשום דבר אחר
אבל זה לא הרגיש צפוף – זה הרגיש שלם יותר
אמיתי יותר – כזה אל כל יכול וגדול מלהכיל
עד שלא רואים איפה המילים נגמרות, ואלהים מתחיל

אתמול ראיתי את אלהים
וזה לא גרם לי לחשוב מחדש על החיים – להפך!
זה הזכיר לי שאני בכיוון הנכון
כי אם גם אני אכתוב מספיק טוב, אולי הוא יצוץ שוב – ברווח הזה שבין הבית לפזמון
ובדיוק שם – ברווח שבין המילים – לרגע קטן אחד –
נהיה שנינו באותו צד
נהיה אחד – Shiri @ God
ואז כבר לא ישאר דבר בלי משמעות
אלהים – איזה שלמות

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s