גדול מהחיים

ניר, אני מתגעגעת אליך.
לא לסמל שהפכת להיות, לא למה שייצגת לפני כן – פשוט אליך.

אני מתגעגעת לשחייה משותפת של בוקר בסחנה, לשיחות פייסבוק מטופשות לאורך הלילה, ולדיבורים כאילו-קלילים על חלומות גדולים. מתגעגעת לזה שלא משנה על מה דיברנו, תמיד הצלחת להשחיל פנימה את המילה האחרונה – זו שבעצם משאירה את שנינו עם מה שרצינו לקחת מהשיחה, בין אם ידענו ובין אם לא – זו שאחריה המשכנו לדבר עוד קצת רק מתוך נימוס, כי זה נורא מוזר להפסיק שיחה באמצע.

ניר, הפיד שלי מלא בפורנוגרפיית ריאליטי מגוחכת, ומכל החברים שלי אתה כנראה היית הראשון לצחוק על זה. המשטרה החליטה לספק לנו סיפור מתגלגל עם פרטים חלקיים, מרדפים בלייב, והצבעות ב-sms-ים; החדשות והעיתונים עיצבו את "הברנוער – מסע הנקמה" להיות מתחרה ראוי לאיירון מן 3 ברשימת שוברי הקופות; כל דמות המעורבת בפרשה מקבלת מינימום גיליון סופשבוע עם כתבות תחקיר מקיפות כדי שחלילה לא יהיו דמויות שטוחות בסיפור שלנו. ואתה – אתה הפכת דמות משנית בסיפור הזה. אתה הבחור שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. אתה הבחור שהעיתונים השאירו ממנו רק תמונה. תמונה אחת ויחידה.

ניר, מקיפים לי את הזיכרון שלך ביותר מדי הגדרות וטייטלים. ואני, כרגיל, מרגישה נורא קטנה ומבולבלת כשעושים את זה. ניהלנו שיחה דומה פעם, זוכר?
– "את מקיפה את עצמך בכל כך הרבה הגדרות"
– "מי שמדבר… הומו טבעוני תל אביבי…"
– "נו. אני לא מקיף את עצמי בהגדרות – אני חי אותן. את מתחבאת מאחוריהן וטוענת שזה מורכב יותר ממה שאת מבינה. תחיי אותן גם את ותפסיקי לפחד. ואני לא תל אביבי."

לא הרבה השתנה, אתה מבין? אני לא מבינה מה זה אומר "בכיר בקהילה הגאה", אני לא מבינה מה זה לירות באנשים אם לא שנאה. אני מניחה שיש הגדרות שאני לא מכירה לדברים כאלה, אני מניחה שזה יכול להיות חשוב ועקרוני, אני בטוחה שיש מאבקים שגדולים ממני. אבל אין לי כוח לזה, אתה מבין? הם מסתירים לי. הם מחביאים לי אותך.

"מי שהייתי מי שעכשיו"

ניר, כשחזרנו מההלוויה, הפעלנו את הGPS והחלטנו לקרוא לו ג'ף. אחרי קצת גישושים ומבטים נכסנו לרצף משוגע של בדיחות שחורות כמו שרק אתה היית מסוגל לספר בסיטואציה. אני לא זוכרת אם קודם השתתקנו ואז השיר הזה היה ברדיו, או שהשיר עצמו השתיק אותנו. אני רק יודעת שמאז אתה הפנים הראשונות והשם הראשון שעולים לי לראש כשהשיר הזה מתנגן.

ניר, עברו כמעט 4 שנים.
בתוך כל הריאליטי הזה, התמונה שלך צצה מדי פעם ומשאירה אותי עם מה שרציתי לקחת.
ואני – בלי יותר מדי קשר לשנאה, תככים, בורות, ונטייה מנית – סתם מתגעגעת אליך.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “גדול מהחיים

  1. פינגבק: גדלנו בשנה | נגנו לי שיר אחר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s