כמו תינוק

בזמן האחרון דיי הזנחתי את הבלוג לטובת התעסקות במוזיקה, אבל היופי הוא שבסוף היום (או בסוף החודש, או מתישהו) הכל מתחבר, והנושאים והזמן לכתוב אותם פשוט צצים מעצמם.

לפני שבועיים קרו להם 2 דברים מדהימים: הראשון הוא, שנולד לי אחיין חדש וחמוד להפליא; והשני הוא, שהוצאתי קליפ לשיר ראשון שרואה אור מאלבום הבכורה שלי.

באופן כללי, אתם יכולים לנחש שזה היה יום מאוד מרגש בחיי – 2 אירועים שכל אחד מהם עצום בפני עצמו, ושלמרות שלקחתי חלק אקטיבי רק באירוע הקטן יותר מבין השניים, לא יכולתי שלא לחשוב על הקישור המצחיק הזה ביניהם…

"בהתחלה זה כואב – אחר כך יוצא החוצה"

את הכבש השישה עשר כנראה לא צריך להציג לאף אחד בתחום ה50-מינוס שגדל בארץ. בין אם אלו מבוגרים שמשמיעים אותו לילדיהם, מתבגרים שגדלו עליו, ילדים שברגעים אלו ממש מאזינים לו, או סתם כאלו בקו התפר הגילאי, שמכירים אותו כי אי אפשר להישאר אדישים לרשימה כזו של אמנים גם אם הם יפזמו אומפהפה לצלילי דאנס אלקטרוני.

השיר הפותח את האלבום הקסום הזה מציג בצורה קלה לעיכול את תהליך היצירה של שיר, ובצורה אגבית וקצת יותר מדי קלה לעיכול את תהליך הלידה. חשבתי לעצמי שאולי זו הפעם הראשונה שילד נתקל באמירה לפיה לידה היא דבר שכואב בהתחלה. ובכלל, כשההשוואה בין שיר לתינוק מתקרבת לראשי, אני מדמיינת את הרגע הזה שבו אני אהיה בצד השני של ההשוואה הזו ואחשוב לעצמי: "באמת? חשבת ששיר דומה ל*זה*?!".

ולמרות זאת, "בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה" בהחלט מתאים ברמה מסויימת לשני האירועים, וכל עוד אמנים מיוסרים לא לוקחים את עצמם ברצינות רבה מדי ומצמידים למחשבות האלו גם את אווירת המוזיקה הקלילה, אני אפילו מזדהה איתם.

אבל לאחרונה, סביב שיחרור הקליפ והדברים בהמשך הבאים עלינו לטובה, נחשפתי לצד חדש וייחודי בחוויה הזו של לשחרר שיר – הרגע הזה שבו הוא באמת יוצא החוצה. הרגע הזה בו אתם מחליטים בעצמכם מתי ללחוץ על הכפתור ולתת לו לראות עולם. הרגע הזה בו ממש לא ברור שכולם שמחים ואיזה יופי, ואתם רק עומדים שם ומקווים שהוא יתחיל ללכת לבד, ושיהיו לו חברים, ושהוא לא יהיה מהשירים המעצבנים האלה שאף אחד לא אוהב.

לצאת מהמעבדה מרגיש מפחיד ונפלא כאחד. היופי בתהליך, הוא שאין הרבה איפה להפסיד – כל ביקורת שהשיר נחשף אליה משאירה אתכם קצת יותר מוכנים ומשופשפים לעבודה על השיר הבא. אמנם המחשבה הזו לא מספיקה כדי להתגבר על הפחדים שדיברתי עליהם בלייב, אבל היא בהחלט מאזנת.

אני לא יודעת אם משהו מהשירים שלי יהיה כאן כדי להישאר, אבל כרגע הם כאן, והם יותר אני מכל דבר אחר.

ולאחיין החדש שלי – יש לך עוד שנים של שירים, משחקים, וזכרונות נפלאים לפניך. קח אותם איתך, ותהנה מכל רגע! כי יש דברים שנועדו להישאר איתנו.

"הם איתי בתוך תוכי – אותם עוד לא שכחתי"
מודעות פרסומת

2 מחשבות על “כמו תינוק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s