עניין של הרגשה

נראה לי שאתחיל בלהגיד שאני לא בנאדם של חורף.
אבל נגיע לזה בסוף.

השיר "A hard rain's a-gonna fall" פגש אותי לראשונה בכלל תחת השם "גשם כבד עומד ליפול". לפני 11שנים בערך, אי שם בתחילת החטיבה, כשהטעם המוזיקלי שלי עוד התעצב לפי הדברים שאחי הגדול שמע, ובמצב רוח טוב השמיע לי (לימים אני יכולה להגיד: איזה מזל שהיה לו טעם כל כך מגוון ורחב), הוא השמיע לי את השיר "גשם כבד עומד ליפול", בביצוע של אביב גפן. אני בשלב הזה בחיי כבר ידעתי להגיד בבירור שאני מאוד לא אוהבת את איך שאביב גפן נשמע, אבל משהו בשיר הזה תפס אותי, ואפילו קצת התבאסתי מהעובדה שאביב גפן מבצע אותו – למה זה לא יכול להיות מישהו אחר? ומה במילים האלה כל כך תופס לי את הבטן כך שהסאונד של אביב גפן לא יפריע לי?

"עוד מעט…"

אגב, כמה שנים אח"כ כשחפרתי יותר ברוק הישראלי הישן, גיליתי בכלל את הגרסה של דני ליטני מההופעה שלו ושל יונתן גפן, אבל זה כבר מחוץ לסיפור, ויש גבול לכמות הגרסאות של אותו שיר שאפשר לשים בפוסט אחד. נראה לי שנשאיר את זה על… שתי גרסאות.

שאלתי את אחי מה הסיפור של השיר. הוא אמר שזה תרגום של שיר של בוב דילן.
"אה, נראה לי ששמעתי עליו. אוקיי, אבל מה הקטע שלו?", שאלתי.
הוא גמגם ואמר לי בקוצר רוח שזה מורכב, "אבל מה שזה גורם לך להרגיש – אז זה הקטע שלו".

שמעתי את השיר המקורי שוב ושוב, ואז את הביצוע של אביב גפן. קצת מצחיק, האמת – זה השיר היחיד שהוא לא של דיסני שכשאני חושבת עליו אז הוא מתנגן לי בראש גם בעברית וגם באנגלית. כאילו בסטריאו… לא הצלחתי להתרכז במה השיר אומר כשלם – כל פעם שורה אחרת תפסה אותי, בסקרנות תהומית כזו, בצביטה של חלקים שונים בגוף. כל שורה הפעילה אצלי חוש אחר – זרקה אותי למקום שמכיל אנשים בלי ידיים ויערות עצובים, הצלחתי לשמוע 10000 לחישות ולהרגיש שאף אחד לא מקשיב, ואפילו לפעמים היה נדמה לי שהעיניים שלי עצמי כחולות, ולא חומות.

"Oh, where have you been…"

הרגשתי דיי טיפשי – למה אני לא מסוגלת להתרכז בשיר פעם אחת כמה דקות ברצף ולהגיד מה הוא אומר?!

כמו שבטח הצלחתם להבין מהבלוג הזה, אני בנאדם של מילים. בשבילי, לא לנתח שיר שתופס אותי מיידית בשלב הזה היה חוויה מאוד אחרת מכל מה שהכרתי. אבל ההסבר-לא-הסבר שאחי נתן היה בסופו של דבר כל מה שהייתי צריכה – מסתבר שמה שזה גרם לי להרגיש – אז זה הקטע שלו.

שנים אחר כך, ואני פותחת בלוג שמנסה להסביר מה השירים גורמים לי להרגיש ומה הקטע שלהם. מי שלא מופתע שירים את ידו.

"…But I'll know my songs well before I start singin'"

היום אם תבקשו ממני, אני מאמינה שאני אוכל לנסח לכם מה השיר אומר. אבל לפחות בינתיים, בחרתי שלא לעשות את זה – אפילו לא מול עצמי. משהו בי לא רוצה להפשיט את התחושות למילים שמסודרות יפה במשפט. משהו בי רוצה להשאיר אותן שם – מפוזרות בשורה אחרת כל פעם – על גבי 6 כבישים עקומים, עם יונים מתות מכוסות עלי זית, תוהות למה שם האפס הוא מלך.

כי זה הקטע שלו.

ובחזרה לעניין החורף: עד התיכון לא חשבתי שאני בנאדם של חורף או של קיץ – מה שבא ברוך הבא. לכל עונה את היתרונות והחסרונות שלה. מתישהו בתיכון, הבנתי שאני בעצם ממש בנאדם של קיץ ובכלל בכלל לא בנאדם של חורף – בגלל האור הרב יותר, הים, תחושת החופש, ועוד שלל סיבות שאף אחת מהן היא לא לעניינינו, אבל עם קצת מזל, אולי לעניינינו בפוסט הבא.

מאז שההכרה הזו נחתה עליי ועד היום, בכל פעם שיורד גשם על החלון, אני חוזרת בראש לחדר העבודה הישן בבית הישן של ההורים, לקול של אביב גפן אומר "גשם כבד עומד ליפול", ובמקביל לקול של בוב דילן אומר "And it's a hard rain's a-gonna fall", ואחריהם, לקול של אחי שאומר "מה שזה גורם לך להרגיש – אז זה הקטע שלו".

בצורה קצת מצחיקה ולא לגמרי מוסברת, זה גורם לי לאהוב את החורף קצת יותר.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “עניין של הרגשה

  1. איזה כיף! מלא זמן לא שמעתי את הגרסא של דילן.. עושה חשק ללמוד אותו על גיטרה.. עוד משהו לדחות עד הקיץ..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s