אני – בחופש.
כזה שבנקודה הזו בזמן, אני לא בטוחה מתי הוא התחיל ומתי הוא הולך להיגמר. במקרה, דיי קל לי להסביר את החופש הזה, כי הוא בדמות טיול של חודשיים וחצי, ובין 2 תקופות בחיים. נראה לי שאם סתם הייתי בבית, זה היה קצת יותר קשה להסביר.
הפוסט הזה הוא קצת שונה – רציתי להקדיש אותו לשירי חופש, ואז הבנתי שאני בעצם רוצה להקדיש אותו לז'אנר חופש.
אל דאגה – אני אסביר.
בתור ראפרית ואוהבת מוזיקה שחורה בכלל, אני והרגאיי חברים לא מאתמול, אבל האמת היא שאף פעם לא הייתי מהמעריצים האדוקים של הז'אנר. מבחינתי, זה ז'אנר שבעיקר כיף לשמוע בסוף מסיבה, במיוחד כדי לנוח מהדראם&בייס או מהדאבסטפ, ז'אנר שכיף אם הוא עולה בשאפל מדי פעם, ובעיקר ז'אנר שהשילובים שלו עם הסגנונות השחורים האחרים מאוד מרעננים, מחזקים, ומתבלים את השירים שהוא פוגש.
אבל בשנים האחרונות – הרבה משירי הרגאיי נכנסו בלי לשים לב לפסקול החופש שלי. אותו פסקול לא מוגדר של השירים שאני אשים כשאני בחופש מוגדר יותר או פחות, או כשאני ממש ארצה כזה.
בטח חלקכם חושב לעצמו "נו יופי… את יושבת לך על ערסל באיזה חוף בקאריביים עם קוקוס ביד… בטח שתחשבי על רגאיי כפסקול חופש". ואתם אפילו תצדקו. אבל זה בדיוק חלק מהנקודה – הרגאיי כחלק מהשורשים שלו זורק אותנו בצורה מושלמת לתמונה הזו – תמונה שמחה וחסרת דאגות, ו… נו, מאוד חופשית. כמובן שיש בו עוד הרבה מעבר לכך ואי אפשר להתעלם מזה אם באמת רוצים לדבר על הז'אנר, אבל לפני שנגיע לשם, תרשו לי להתעכב עוד רגע על התמונה שציירתי כרגע: יש משהו באמת המאוד פשוטה הזו שחלק גדול מהשירים של הרגאיי באים לצייר לנו. כל החשיבה החיובית והזרימה עם החיים האלו. אפשר להפיל את זה על הסטלנות האופפת את האמנים, או סתם על השמש הג'מייקאנית, אבל זה בכלל לא משנה – כך או אחרת, הם עלו כאן על משהו, וזה תמיד כיף לקחת חלק במשהו טוב.
ממש בשנים האחרונות, אמן ישראלי בשם קוטג' הוציא אלבום בכורה. השיר הפותח את האלבום הוא פשוט המחשה נהדרת בעיניי לכל מה שטוב בז'אנר הזה, ואפילו בעברית!
את המחשבות שיש לי לגבי אמיתות פשוטות המסתתרות בשירים אני כבר אשאיר לפוסט אחר, אבל בינתיים, באמת שכל מה שאני צריכה לפחות כדי להרגיש קצת יותר חופשיה וקצת יותר שמחה, זה לשים את השיר הזה, להזיז את הראש לפי הקצב, ולהנהן למילים. כמה פשוט – ככה נכון.
וגלידות ובננות, כמובן.
במעבר חד משהו לצדדים היותר עמוקים של הרגאיי, אנסה לשתף קצת בזרם המחשבה שלי: בשל מחסור חמור במחשבים בהם אפשר לכתוב בעברית, הפוסט הזה כבר מתבשל לי זמן מה בראש, ובתוך המחשבות האלו, הרצתי לעצמי לא מעט "שירי חופש" שכאלו.
בצורה קצת מצחיקה, דווקא השיר הראשון שעלה לי לראש הוא Redemption Song של בוב מארלי – קצת קשה לחשוב על שירי חופש בלי להיתקע על השורה "Won't you help to sing these songs of freedom…". תהיתי עם טעות התרגום המיידית הזו היא רק נכונה עבורי או לא, ואז גיליתי שגם google translate מציע את המילה freedom כאופציה ראשונה לתרגום.
האמת היא שאני אפילו לא בטוחה מה התרגום הנכון שאני מחפשת למילה הזו – לפחות עבורי (ולפחות כרגע), המשמעות היא הרבה יותר טעונה מסתם חופשה, אבל נדמה לי שהרבה פחות דרמטית מהחירות שמארלי מדבר עליה. מה שכן, בלי ספק יש בשיר של מארלי הרבה אמירות שנכונות לכל סוג של חופש. כך או אחרת, מעבר לתהיות על מה זה חופש בכלל, זרם המחשבות הצליח להוביל אותי לאחד השירים הטובים של בוב מארלי, ולאפשר לי לציין כאן גם את הצדדים העמוקים והשורשיים יותר של הרגאיי, ובכך לא לחטוא לחלוטין בהצגת הז'אנר בצורה הזו.
למרות שהבלוג הזה בא בעיקר לתת את 2 הסנטים שלי על שירים, נראה לי מוזר להקדיש פוסט לז'אנר בלי מחקר יותר מעמיק או הצגת תמונה שלמה יותר. מצד שני, יש אנשים שכבר עשו את זה, וטוב יותר ממני – אור ברנע כתב לפני כמה חודשים בynet הסבר דיי ממצה על הז'אנר ומה הוא כל כך אוהב בו, אז אם אתם רוצים להשלים את התמונה, כנראה שזה מקום טוב להתחיל בו: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4260960,00.html
מסקרן אותי לשמוע איך אוהבי הז'אנר האדוקים תופסים את השירים האלו ואת האווירה הזו בכלל. אם אתם כאלה (ותכל'ס, גם אם לא) – זה המקום לשתף.
שירי לדלסקי 
חיכיתי לפוסט הזה.. אהבתי!
I hear soooo much bob marley round here, its cray really. I have to say, though, I hear a lot of other music here that I would define as "freedom music", there's a big selection 🙂