איפשהו לפני שנה גילינו שגל המחאות לא פסח על ישראל, סיסמת "העם דורש צדק חברתי" עוד מהדהדת באזנינו, ולקראת הקיץ הקרוב מאיימת לצאת שוב מהבוידעם אל האוהל.

נסו להקשיב רגע לשיר הבא:

הכרתי את Flogging Molly דרך 2 שירי שיכורים איריים כיפיים למדי. משם התגלגלתי לאלבום שלהם Drunken Lollablies. בשיר השני של האלבום – What's left of the flag – פתאום קבוצת השיכורים האלו הפכה לקבוצת מורדים המתאבלת על המתים שלה ונלחמת עבור הדגל שלה. אם הייתי קתולית, כנראה שהרגשות שהתעוררו אצלי היו אפילו עזים יותר למשמע דיבורים על rosary beads, אבל אפילו בלי התוספת הזו, ובכלל בלי להכיר את היסטוריית אירלנד – אני עם סחבק ששר כאן.

ומה אם במקום חירות הוא היה אומר "שוויון"? כנראה שהיינו זורמים באותה מידה.
ומה אם במקום זה הוא היה אומר "המולדת שלכם"? אני יחסית נוטה להאמין שעדיין היינו זורמים ומריעים.
ובעיתון של הבוקר שאחרי, הייתה כותרת של "עשרות אלפי אנשים מתאחדים בקריאות למען המולדת בהופעה של Flogging Molly".

שלא תבינו לא נכון – אין לי שום דבר נגד חירות ושאר ירקות, ואני לא חושבת שלמישהו יש – אם הייתי מחליפה את המילה "חירות" במילים שליליות כאלה או אחרות אני רוצה להאמין שלא הייתה זרימה; נוסף לכך גם ברור לי שלא כל מי שיעמוד בהופעה ויריע יהפוך מיידית ללוחם חופש; אבל אני חושבת שזה כן ממחיש שמחאה יכולה לדבר יחסית בקלות ואפילו בלי לשים לב למכנה המשותף הנמוך ביותר, ומשם לצמוח לממדי ענק.

כנראה שהדוגמה שהצגתי כאן היא יותר של השתקפות של מצב קיים מאשר מוזיקה היוצרת מצב חדש – למיטב הבנתי השיר מדבר על היסטוריה יחסית רחוקה בסך הכל, אבל כמובן שזה יכול גם לפעול בכיוון של מוזיקה שמתחילה מלשקף מציאות וממשיכה בלהשפיע ולעצב אותה.

ב1970, גיל סקון הרון הוציא את השיר "The Revolution Will Not Be Televised" כמחאה דיי חריפה על החברה האמריקאית באותה תקופה. אני לא בטוחה באפקט שהשיר ייצר בזמנו, למרות שאני מניחה ורוצה לדמיין שגם אז האפקט היה גדול, אבל בלי ספק מאז ולאורך שנים קדימה, כמות הרפרנסים שהשיר מקבל כאחד מהשירים הפוליטיים המשפיעים והבולטים שאי פעם היו כאן, מעידה על החשיבות שלו לאורך העשורים האחרונים, וכנראה שגם על השפעות לא קטנות על המציאות שמסביבנו.